מי היו הוריי הביולוגיים אני יכולה רק לנחש ממשפטים ששמעתי במקרה. אני חושבת שהייתי ילדתו של אחד השותפים של אבי הפולני, שהיה מבעלי מפעל בורסקאות. כשהוריי היהודים הגיעו לגטו, הוא ניסה להציל אותם. תחילה הוא לקח אותי ואחר כך חזר בשבילם, אבל כבר לא מצא איש.

היא הייתה אישה משכילה. לפני המלחמה סיימה לימודי היסטוריה וסוציולוגיה, אבל סברה שהסיפוק הגדול ביותר שלה הוא האימהות. מעולם לא שאלתי אותה על הוריי הביולוגיים. אילו הזכרתי לה שלא היא ילדה אותי, הייתי פוגעת בה פגיעה קשה. גידלו אותי כמו נסיכה. לא היו לי שום חובות בבית, הייתי צריכה רק ללמוד. ההורים לא חסכו כסף על השכלתי – למדתי בבית ספר פרטי והייתה לי מורה פרטית לשיעורי אנגלית ואחותה של אימא שהתגוררה איתנו, לימדה אותי רוסית. הודות להוריי היה לי מקצוע שני ועבדתי כמדריכת טיולים. אני אסירת תודה להם על כך. ההורים ראו בי את בתם שלהם, ואני תמיד הרגשתי כך. הם העניקו לי ביטחון, דאגה, אהבה. אפשר לאהוב ילד מאומץ כמו ילד שלך. חוויתי את זה כילדה וכאם. יש לי ילד מאומץ שהגיע למשפחתנו כנער. אני אהבת אותו כמו שאני אוהבת את שני ילדיי האחרים. הורי המאמצים היו אנשים נפלאים וקיבלתי מהם את הטוב ביותר. אבל הם לא יכלו לתת לי את השורשים שלי, את המשפחה האמיתית שלי, את מקומי בתולדות העם היהודי. לאנשים בלי שורשים קשה בחיים.